עולים לירושלים | ערוץ 7

הפעולה שאנו מייחסים לירושלים, שאת חגה נחגוג בתחילת שבוע הבא, היא “לעלות לירושלים”. במקור בגלל מיקומה הגיאוגרפי הגבוה של ירושלים.

המילה ירושלים היא משחק של המילה “שלם” בהטיות שונות. אם נביט על חיינו נראה שלמעשה לעולם לא פגשנו משהו “שלם”. בכל דבר מצוי חוסר שלמות; כל דבר ניתן לשפר. גם כאשר אנו נפגשים עם דמות מרשימה או מוצר נוצץ שאנו מייחסים להם את המינוח “מושלמים”, כוונתנו שהם שלמים יחסית למשהו אחר. אין שלמות אלא השתלמות (זו גם כוונת הברכה “לשנה הבאה בירושלים הבנויה” – בכל שנה תהיה ירושלים בנויה יותר).

מי שרוצה רק לחיות בירושלים השלמה מוצא עצמו מתוסכל כל הזמן: מבצע מורכב בעזה; אמירות שפלות של קפלניסטים; הרעל היומי של חלק מכלי התקשורת; ושלל בעיות אישיות, רפואיות ומשפחתיות שכל אחד מתמודד עימן. אין מה לעשות; לירושלים תמיד היו מתנגדים – אויבים מבחוץ ובוגדים מבפנים.

אבל מי שהוא עולה לירושלים לא מתרגש מכל הטלטלות הללו. הוא רואה כיצד צה”ל כותש את החמאס יותר ויותר (מי בכלל היה חולם על מבצע מעין זה לפני שנתיים?); הוא רואה כיצד היאיר גולנים למיניהם מוקיעים את עצמם מהחברה הישראלית יותר ויותר (מי בכלל היה מעז לצאת נגד האוטו-אנטישמיים הללו לפני שנתיים?); הוא רואה כיצד ערוצי הרעל מתרסקים ברייטינג והערוצים הלאומיים נוסקים (מי בכלל דמיין אחוזי צפייה מעין אלו לפני שנתיים?); הוא רואה שלמרות אינסוף תחזיות אימה של חוזי השחורות – הכלכלה, הבריאות, האושר והתורה במדינת ישראל רק עולים יותר ויותר.

ההתמוגגות מהירושלמיות לא סותרת ביקורת ורצון לשפר; אדרבה, הביקורת היא זו שמאפשרת להמשיך לעלות לירושלים, אבל אסור לשכוח שהעולם הוא מקום קצת יותר ירושלמי השנה מאשר שנה שעברה, ועוד שנה נעלה עוד יותר לירושלים.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה.