הרופאה שאיבדה את אחיה במלחמת יום כיפור – והצילה את אלמנת מפקדו

בשנת 1978 שכלה מנהלת מחלקה פנימית ג’ במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית את אחותה, רבקה קיטאי הוכמן ושני אחייניה רועי ואילן ז”ל, באוטובוס הדמים בכביש החוף. חמש שנים קודם לכן היא איבדה את אחיה סמ”ר אילן מרדכי קיטאי ז”ל במלחמת יום כיפור.

52 שנים לאחר מכן, במסדרונות מחלקתה, פגשה ד”ר יונה קיטאי – מנהלת מחלקה פנימית ג’ במרכז הרפואי מאיר מקבוצת כללית, את נאוה גלר, אלמנתו של יהודה גלר ז”ל, המג”ד של אחיה בזמן המלחמה וסבתה של מיה פסטרנק, שהיתה סטאז’רית במחלקה. באבחון יוצא דופן, ד”ר קיטאי הצילה את חייה של נאוה. “סגרתי מעגל”, היא ציינה.

“את נאוה פגשתי, בעת שהמתינה לחדר במחלקה לביקור הבוקר השגרתי ממש בסופו של החורף. התנצלתי על המיקום והיא מייד הרגיעה אותי ואמרה לי שהכל בסדר, העיקר הטיול”, סיפרה ד”ר קיטאי.

“מייד זיהיתי את הנימה ושאלתי מאיזה קיבוץ היא (קיבוצניקים מזהים אלה את אלה מרחוק….). היא ענתה – ‘גבעת חיים’ והשאלה הבאה שלי היתה אם איחוד או מאוחד. אחרי שעתנה מאוחד, שאלתי אם השם יהודה גלר אומר לה משהו במקרה. היא נאלמה דום לרגע וענתה – ‘יהודה היה בעלי’. עצרתי הכל, הבטתי בשם שמופיע על הידון שלה ונזכרתי בפעם האחרונה והיחידה בה פגשתי אותה כ-15 שנה לפני כן, בביתה בגבעת חיים”.

ד”ר קיטאי סיפרה עוד: “יהודה, בעלה, בעל עיטור העוז ממלחמת יום הכיורים היה המג”ד של אחי במלחמה. אחי נהרג חת פיקודו בחווה הסינית. הייתי בת 16. בתום המלחמה, כאשר יהודה הגיע לקיבוץ שלי, נוה ים וסיפר לאבי אודות חלקו של אחי במלחמה. הביקור שלו היה מעורר השתאות. הוא ביקר כך בבתי כל חללי הגדוד, בית בית”.

סיפרה כי “שנים רבות לאחר מכן הוא רגן מפגש בביתו בקיבוץ, אליו הוזמנתי כדי לספר לי שוב על מה שקרה עם אחי במלחמה. באותו מפגש הוא אילו זכר שאמי היתה זמרת אלט ורגע לפני שנפרדנו הוא שלף מספריית הדיסקים שלו דיסק של מי שהייתה בין זמרות האלט הגדולות בכל הזמנים, קתלין פרייר, ונתן לי אותו כמחווה לשירתה של אימי”.

באותו הבוקר, פגשה ד”ר קיטאי עם אחת הסטאז’ריות במחלקה, מיה פסטרנק והסתבר לה שמיה היא נכדתם של נאוה ויהודה גלר. “לא להאמין, צירוף מקרים שכזה”, היא ציינה. לדבריה, נאווה הגיעה לבי החולים עם תלונות שונות, שאחת הן היתה כחלון באצבעות ומשהו לא הניח את דעתה בסיפור.

“הזמנתי לה סי.טי של כלי הדם וגילינו שיש לה מפרצת מסוכנת של אבי העורקים. מדובר בפצצה מתקתקת, שמצריכה התערבות ניתוחית דחופה”, היא סיפרה עוד – “העברתי את נאוה לידיה המנוסות של ד”ר עדי בכר, מנהלת מחלקת כירורגיית כלי דם, אשר בניתוח מורכב והרואי הצילה את חייה. מבחינתי היתה סגירת מעגל מרגשת”.

לדבריה, יהודה גלר זכור לה כאדם מיוחד במינו. “במלחמת יום כיפור הוא פיקד בין השאר על הכנסת גשר הגלילים למימי תעלת סואץ, מבצע מורכב ומסובך, שבוצע תחת אש מצרית כבדה, זה היה הגשר עליו חצו כוחותינו את התעלה בהמשך. ביום האחרון למלחמה הוא קיבל פקודה לכבוד את מתחם מיסורי באזור החווה הסינית, משימה שגבתה קורבנות רבים, ביניהם גם גיסו של יהודה. על אחי הוא אמר וכתב לימים – ‘אילן היה מהאנשים אחריהם הולך המחנה'”.

פסטרנק, נכדתם של נאוה ויהודה, סיכמה: לד”ר קיטאי היה חשד גבוה שיש לסבתא מצב רפואי מורכב יותר, למרות שבמראה הראשוני לא היה נראה כך. העבירו אותה למחלקת כלי דם והצילו את חייה. ד”ר קיטאי דאגה לסבתי באופן אישי, במפגש האנושי הכי רגיש שיש. זוהי דוגמה חיה למורכבות של להחיים, לישראליות, לטיפול המקצועי והאנושי של הצוותים”.