כשהיא משתפת פעולה עם אליהו יוסיאן, נעמי לבוב מוכרת פששששיזם

“זבובים בודדים”. כך כינה אליהו יוסיאן את הציבור המוחה נגד הופעתו בפרסומת חדשה של חברת המזגנים טורנדו, בתור אחד הפרזנטורים המשניים שלה בראיון לערוץ 7. יוסיאן גם שיבח את טורנדו על עמידתה האיתנה מאחוריו והדיפת הלחצים להסרת הפרסומת. אבל לא רק טורנדו מחבקת את הפשיזם. יש לקוות שלפרזנטורית הראשית של המזגנים בשנים האחרונות, השחקנית נעמי לבוב, אין תוכניות להשתתף בהפקת תיאטרון של המחזה “מפיסטו”. היא איבדה את זכותה להטיף נגד שיתוף פעולה מתקרנף של אמנים עם משטר פשיסטי תמורת בצע כסף ופרסום.

קשה להבין איזה ליקוי מאורות עבר עליה כשהסכימה להופיע לצד יוסיאן. זה כתם מוסרי עליה. תתעוררי, נעמי לבוב. הפגיני אומץ לב ציבורי. נקטי עמדה ברורה. הוכיחי ליוסיאן שחברייך ועמיתייך אינם זבובים בודדים. התנערי מהפרסומת הזו. הכי על חטא והבהירי שאת לא מזדהה עימה. כי מעכשיו לא רק טורנדו מזוהה עם יוסיאן. גם לבוב מזוהה עם יוסיאן. כך פשיזם מנצח: כששחקנית מפורסמת ומצליחה המזוהה עם לב תל אביב והמחנה הליברלי מופיעה בפרסומת למזגן לצד סמל הפשיזם. במאות הפסקות פרסומות, בשלושה ערוצים. כעת צפויים להתקרנף גם שחקנים נוספים. נפתחה הדלת לרפיסות אידיאולוגית איומה שמכשירה את השטן בקרבנו.

יוסיאן הוא מהקיצונים שבפשיסטים שנהפכו לגיבורי תרבות ישראלים מאז 7 באוקטובר. דבריו מעוררים בי סלידה כה עזה עד שאני נתקף קבס למוצא פיו — התניה שנוצרה בעקבות צפייה בו פעמים רבות בשנה וחצי האחרונות. הפשיזם הדוחה והרצחני של יוסיאן מופנה כלפי עזתים וישראלים ליברלים כאחד. ואת המחנה הליברלי הוא מציג כבוגדים בעם היהודי.

החלטת טורנדו וחברת הפרסום מקאן לכלול אותו בפרסומת יוצרת זיהוי אידיאולוגי בין טורנדו לעמדותיו של יוסיאן. ההחלטה להשאיר את הפרסומת באוויר גם לאחר ההתקוממות הליברלית ברשתות מחזקת את הרושם הזה. מי שרוצה להיזכר באליהו יוסיאן קורא באדנותיות להשמדה נקמנית של מאה אלף עזתים או מתייחס לליברלים כסרטן — שיתקין טורנדו. מעכשיו מזגן של טורנדו על הקיר שווה ערך לתמונה של ברוך גולדשטיין. אנשים כמו יוסיאן מדברים ואנשים כמו גולדשטיין עושים. אבל המסר שלהם זהה.

הפרסומת הזו משתלבת ברצף פרסומות המשקפות את הפשיזציה שמתרחשת בחברה הישראלית, וחלקן כבר נדונו כאן: הפרסומת של פוקס עם עדן גולן, הפרסומת של הוט עם ששון שאולוב, ושל אל על עם חנן בן־ארי. יש עוד. פרסומת הן כלי אנתרופולוגי יעיל ומדד מהימן של דופק חברתי. הפרסומות האלה לא מפיקות את עצמן. תעשייה שלמה — מתקרנפת ומטומטמת — מתפרנסת מהפשיזם הזה. הפששששיזם הזה נהפך לסופת טוררררררנדו.